סאסי ואח' נ' איציק מצלאוי חברה לבנין ויזמות בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לתשלום פיצוי מוסכם בגין הפרה של זיכרון דברים בקשר לרכישת נכס המקרקעין נשוא התביעה (להלן: "הנכס").

העובדות הצריכות לתובענה

התובעים הינם הבעלים במשותף של הנכס הידוע כגוש 3637 חלקה 51 המצוי בנס ציונה.

הנתבעת הינה חברה קבלנית, בשליטת ובהנהלת מר יצחק מצלאוי (להלן: "מר מצלאוי").

עקב מחלוקות בין התובעים ואי תשלום משכנתא מונה לנכס כונס נכסים מטעם הבנק שנתן המשכנתא לרכישת הנכס, עו"ד אילן שמעוני (להלן: "הכונס").

הכונס המכיר את מר מצלאוי מעסקה קודמת, הביא לידיעתו את האפשרות לרכוש הנכס במסגרת עסקה של מוכר מרצון לקונה מרצון ולשם כך אף הוזמן מר מצלאוי להשתתף בסיור מיוחד שנערך בנכס ביום 8.2.10 בלווית השמאי, מר עמוס מלר (להלן: "מר מלר") עו"ד נמרוד שושן ממשרד הכונס (להלן: "עו"ד שושן") והתובע 3, מר יעקב חממי (להלן:"התובע 3").

ביום 16.12.10 נחתם בין התובעים לבין הנתבעת זיכרון דברים (צורף כנספח 1 לכתב התביעה) בקשר למכירת הנכס, כאשר הנכס נרכש בנאמנות עבור חיים קדוש (להלן: "מר קדוש").

זיכרון הדברים נכתב על ידי עו"ד שושן במסגרתו מכרו התובעים לנתבעת הנכס בסכום של 9.7 מיליון ₪.

במעמד זיכרון הדברים שילמה הנתבעת את התשלום הראשון בגין העסקה בסך של 500,000 ₪.

טענות התובעים

במוצאי שבת שחלה בסמוך לאחר חתימת ההסכם, ביום 18.12.010, פנו אחיותיו של מצלאוי, גלינה וכרמלה, טלפונית למר אמנון רחמים (להלן: "מר רחמים") שהינו בן דודן וגם שותפו של התובע 2 מר יגאל יאמין (להלן: "התובע 2") בעסק שאינו קשור לעסקי נדל"ן, וביקשו ממנו לפעול לביטול העסקה היות ובין מר מצלאוי לבין שותפו המיועד, מר קדוש, נתגלעו חלוקי דעות.

לאור פנייה זו יצר מר רחמים קשר עם התובע 2 ובעקבות כך כונסה פגישה בין שלושת התובעים לבין מר רחמים אשר ניסה לפעול לביטול העסקה.

התובעים סירבו חד משמעית לביטול העסקה, אך לפנים משורת הדין הסכימו , לבקשת מר רחמים, להודיע לבנק בו הפקידו את השיק על סך 500,000 ₪, שלא להציגו לפירעון אצל הבנק הנמשך, על מנת שבינתיים יוכל מר מצלאוי למצוא פתרון מול שותפו או להשיג מקור מימון אחר לעסקה.

ביום 23.12.010 יצר מר מצלאוי קשר עם התובע 3, והעלה בפניו לראשונה טענות לפיהן התובע 3 הציג בפניו עובר לחתימת זיכרון הדברים מצגי שווא באשר לאפשרות לבנות בנכס 17 יחידות דיור וכן באשר לכך שהסכמי השכירות של כל הדיירים בנכס מסתיימים בשנת 2011.

מר מצלאוי טען כי מביקור שערך בעירייה ביום א' ה- 19.12.10 התברר לו שמצגים נטענים אלו אינם נכונים שכן בנכס ניתן לבנות רק 14.3 יחידות דיור(לפי יחס של 12 יחידות לדונם) וכן התברר לו שלחלק מהדיירים אופציות להארכת הסכם השכירות ב- 3 שנים.

מר מצלאוי אמר כי בנסיבות אלו הוא מוכן לשלם עבור הנכס רק את החלק היחסי המתחייב מההפרש בין 17 יחידות ל- 14.3 או שהוא יבטל את ההסכם.

ביום 27.12.10 שלחה הנתבעת מכתב ביטול של העסקה ודרשה השבת ההמחאה על סך 500,000 ₪ שנמסרה במעמד חתימת זיכרון הדברים.

התובעים דחו את הנטען במכתב הביטול ובמכתב מיום 30.12.10 נתנו למר מצלאוי אורכה בת 3 ימים לקיים את העסקה שאם לא כן תבוטל העסקה ותוגש תביעה לתשלום הפיצוי המוסכם.

משמר מצלאוי לא ניצל את אורכת החסד שניתנה לו, בוטל ההסכם והוגשה התביעה דנן.